מאחורי כל מלאך מסתתר שד

התבשרנו לאחרונה על כך שבית דינו של הרב שמואל אליהו פרסם עוד אזהרה, הפעם על הרב "יוסף חיים גבאי" מנתניה שהטריד נשים, קדם לו הרב יוסף שובלי להם קדמו רבים אחרים.
נוסף לכך העולם החרדי מלא בהטרדות ובהומוסקסואליות, ואני ממליץ להקשיב לראיון המזעזע של אבי תפילינסקי בנושא וגם לאהרון רבינוביץ

מה קורה כאן?

זה נכון שכבר חז"ל אמרו "הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" , אך צריך להבין מה המחלה הזו.

ההסבר להבנתי הוא, שבמקום שיש הכחשה של האנושיות, הכחשה של היצרים, תחת איזושהיא הילה של "צדיקות", "שמירת הברית" וכדומה, היצרים לא נעלמים לשום מקום!

מה שקורה זה פיצול -

במקום שהאדם יהיה אדם רגיל עם יצרים ותשוקות לצד מעלות ותכונות טובות, כמו רובינו, נוצרים מלאך (בגלוי) ושד (בסמוי).

זו תוצאה טבעית של התכחשות ליצרים.

אם חברה שלמה מתכחשת ליצרים כנורמה, אז זה יהיה הרבה יותר גרוע - אלו יהיו "מלאך ושד" ברמת החברה כולה, כמו החברה החרדית האשכנזית. כלפי חוץ הכל מאוד טהור ונקי, ובסתר הרוב חרא.

סכנת ה"אידיאל הטהור"

כמובן שזה לא נגמר שם, גם אם ניקח ספר כמו "הברית החדשה" - לא נראה שם מילה רעה על ישו. גם זה יוצר בדיוק את אותה הבעיה, משהו מאוד טהור כלפי חוץ, מלא בחרא מבפנים. כי כאשר האידאל שלך הוא מלאך שאין בו את הצד היצרי האנושי, גם אתה תיהפך למפוצל - מלאך ושד באדם אחד.

דוגמה נוספת לכך אלו ספרי רבי נחמן המאדירים את ה"צדיק" , לא לחינם הרבה מהמטרידים קשורים לברסלב - מהרבנים ברלנד וגודלבסקי ועד שובלי. אני ממליץ לראות גם את הסידרה המצויינת "בשם האב" על הרב שיק.

כלומר, הסימן הראשון לשד מסתתר זו "אידאליזציה" של אדם. לא משנה אם קוראים לו צדיק, קדוש או מקובל. כשיש את זה, תתחיל לחשוד.

סימן שני הוא חברות שיש בהן "הגבלות צניעות" מחמירות. אני זוכר למשל, את "אמא טאליבן" חוזרת בתשובה שהקימה כת של נשים שהסתובבו עם "שאלים", בסוף התברר שאצלה בבית, הילדים שהיו חסרי חום אנושי התחילו לשכב אחד עם השניה. קיצוניות בצד אחד, תמיד מסתירה קיצוניות לצד השני - הגבלות צניעות מחמירות תמיד מסתירות גילוי עריות!

בנוסף, הגבלות צניעות מחמירות יוצרות אשמה. אשמה הוא כלי נהדר לשליטה באנשים, הנצרות הקתולית עושה זאת היטב.

הכלל הזה, של "היכן שאתה רואה מלאך, מסתתר שד" , מעולם לא אכזב אותי.

תמיד יש שם שד, השאלה רק היכן.

מה הדרך הנכונה?

בתלמוד הבבלי (מסכת קידושין, דף פא עמוד ב) מובא:

"אמר ר' מאיר: הזהרו בי מפני בתי. אמר ר' טרפון: הזהרו בי מפני כלתי.

ליגלג עליו אותו תלמיד. אמר ר' אבהו משום ר' חנינא בן גמליאל: לא היו ימים מועטים עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו".

הסיפור הזה ממחיש כי ענקי הרוח כמו רבי טרפון ורבי מאיר, הבינו היטב שהם בשר ודם, הכירו בכוחו של היצר, דרשו שקיפות, ולא סמכו על הילה של "צדיקות" וניתוק מן המציאות האנושית. קל וחומר הליצנים הקטנים בדור הזה. הדרך הנכונה היא חברה שנותנת מקום ליצר, ולא מדחיקה אותו מאחורי הגבלות צניעות מחמירות ומסכת של צביעות.

הדרך הנכונה היא שקיפות ואי הכחשה, להיות מוכנים לדבר על היצרים והתשוקות והאנושיות שלנו.

הדרך הנכונה היא חברה שנותנת מקום ליצר, לא שמדחיקה אותו בהגבלות צניעות מחמירות.
(גם כאן אמרו חז"ל משפט יפה - "יצר תינוק ואשה , תהא שמאל דוחה וימין מקרבת")

כמובן גם הקיצוניות ההפוכה, קומונות של סקס חופשי זה מתכון לשליטה וניצול, עיין ערך אושו. אך לשמחתי לא נתקלתי הרבה בתופעה זו, אז אני מדבר על מה שכן נפוץ.

(אגב, לקריאה על מעלליו של אושו אני ממליץ על ספרו של ומאמריו אורי לוטן ז"ל -

א

ב

ג

ד

ה)

אסור לתחזק תדמית של שלמות!

היכולת להראות את הצד הפגיע שלך, את הצד הלא מושלם שלך, את הצד האנושי שלך, פותרת חלק גדול מהבעיה.

אנשים מושלמים? חברה מושלמת? לא בבית ספרנו. ברח מהם כמו מאש.

אגב, אני חושב שחברה מעורבת עדיפה על חברה נפרדת.

וכמו כן שצריכים להתיר קשרים של חבר חברה , כל עוד הכוונה היא לקשר קבוע ורציני (וזה מה שלפי הרמב"ן נקרא "פילגש").