מאמרים הן על סליחה והן על גישת ה"קורס בניסים"
10 מאמרים
הסליחה הגדולה מכולן, היא הסליחה לאינסוף. לסלוח לו שהוא ברא מציאות מוגבלת. לסלוח לו שאינסופיותו איננה מתבטאת בעולם ישירות. לסלוח לו על מה שהמקובלים קראו "הצמצום". דרך הסליחה הזו, אנו יוצרים גשר לאינסופיותו להתגלות בעולם. קרדיט לעוזר המחקר: FABLE 5
סליחה היא ריפוי כל כך עוצמתי, כי היא ויתור על "זכותינו" להיות הקורבן.
תרשים להמחשה של הבדלי הגישות והדמיון בינהן:
סליחה לפי "הקורס בניסים" היא המפתח הכי טוב להתפתחות רוחנית. אני מסכים לכך בהתלהבות, סליחה היא אכן המפתח! אלא שאינני מקבל את גישת הקורס הרואה את העולם כאשליה ומעודדת "סליחה כי כלום לא קרה באמת". במאמר אסביר למה סליחה על "מה שקרה באמת", זו אכן הדרך.
בסוף ה"קורס בניסים" קיים נספח "הפסיכותרפיה: תכליתה, תהליכה והעיסוק בה", מאוד אהבתי את הדברים הכתובים שם וברצוני לכתוב עליהם פירוש. (אם אינכם מכירים את גישת הקורס, מומלץ לקרוא את מאמר "המבוא לגישת הקורס בניסים" שכתבתי ונמצא באתר זה במאמר נפרד).
המשך של סדרת המאמרים על "נספח הפסיכותרפיה" של הקורס בניסים, שהוא בעיני יהלום אמיתי.
על אף הערכתי הרבה ל"קורס בניסים", ועל אף שבכוונתי להמשיך ולכתוב על תכניו בעתיד, לדעתי אין דרך רוחנית מושלמת – כלל זה חל גם על הקורס. לכן אקדיש את המאמר הזה לנושא של "למה לא" הקורס בניסים.
המטופל והמטפל נכנסים לקליניקה, עם אג'נדות מנוגדות. כי כל אגו רוצה שמערכת היחסים הטיפולית תספק לו משהו, מבלי שהוא ישתנה. כך בדיוק מערכת היחסים בין בני זוג. ההצלחה תלויה בנכונות לשינוי, דרך היחסים.
למי שאינו מכיר, "קורס בניסים" (A Course in Miracles) הוא חיבור רוחני ופילוסופי עב-כרס שהוכתב בשנות ה-70 של המאה הקודמת. על פי טענת המחברת, הקורס התקבל בתקשור מישו. עם זאת, התוכן שלו רחוק מאוד מהדוגמה הנוצרית המקובלת, הכנסייה הממוסדת דוחה אותו מכל וכל.