מה אמת ומה שקר בהתנגדויות לקבלה.
5 מאמרים
בהתנגדויותיו לקבלה של ד"ר ישראל נתנאל רובין אין שום דבר חדש: חלקן נידונו רבות, וחלקן הבלים. כאן אנסה להביא את האמת על הקבלה כפי שאני מבין אותה, מכתבי הרמח"ל ואחרים. אין זה אומר שאני "מקובל" או הולך בדרכי הקבלה — גישתי עצמאית לחלוטין. עם זאת, אינני אוהב בורות ומגמתיות כפי שיש בספריו של רובין, לא רק על הקבלה אלא גם על הרמב"ם.
הטענה הנפוצה והעתיקה ביותר של מתנגדי הקבלה היא כי הספירות מהוות ריבוי באל. מאחר וזו טענה חשובה ומהותית, הן להפרכה והן להבנת הקבלה עצמה, נייחד לה מאמר בפני עצמו. במאמר נביא מדברי הרמח"ל מספרו "קלח פתחי חכמה" , פתחים ז - יב הם הפתחים היסודיים ביותר להבנת עניני הספירות. מומלץ מאוד לקרוא במקור, אך גם אשלב ציטוטים מדבריו בגוף המאמר.
בשני המאמרים הקודמים עסקנו בטענותיו התיאורטיות של ד"ר רובין: תיקון האל, הצמצום, הריבוי בספירות והפרקטיקה הקבלית. במאמר זה נעבור למישור שהוא עצמו מגדיר כ"הדבר הכי מזיק" — מזיק בעיניו יותר מכל המישור התיאורטי. השאלה כאן איננה עוד מה הקבלה אומרת, אלא ה"סגירות" שהיא חוללה - לדעתו (המוטעית). נראה בבירור כי ה"סגירות" ביהדות איננה קשורה לקבלה, אלא בעלת מקורות תלמודיים מובהקים, נראה כי הקבלה עצמה לבשה צורות שונות בהתאם לסביבה, נראה יחס מפתיע לטובה גם לגויים וגויות העוסקים בקבלה.
אחת הטענות החוזרות של מתנגדי הקבלה, וד"ר רובין בתוכם, היא שגלגול הנשמות הוא רעיון זר — יבוא מן המזרח או מן הפילוסופיות ההלניסטיות, שאין לו שורש במקרא ובחז"ל, ושגדולי הראשונים דחו אותו. במאמר הזה אני רוצה להראות שהטענה הזו, גם כשהיא נכונה עובדתית, איננה מוכיחה את מה שהיא מתיימרת להוכיח. ויותר מכך: שדווקא ההולך בדרכו של הרמב"ם ימצא בגלגול הנשמות פתרון אלגנטי לבעיה שהציקה לרמב"ם עצמו.
אצל הרמב"ם, שנתפס כהיפוכה הגמור של הקבלה, פועל מנגנון הדומה במהותו לתיקון הקבלי: שינוי במציאות דרך שינוי בהשכלה. הוויכוחים הנבואיים, מאברהם על סדום ועד "סלחתי כדברך", הם מגרש ההוכחה. בדרך מתברר שבעולם השכל אין הפרדה בין בני אדם, שהנביא בפסגת השגתו איננו יחיד כלל, ושההבדל בין הרמב"ם למקובלים קטן משנדמה. קרדיט לעוזר המחקר: FABLE 5